לישראל בע"מ נ' אבנר

החלטה

העניין שבפני – בקשת הנתבע לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 19.7.2012.

לטענת הנתבע כתב הגנה לא הוגש על ידו שכן בעת מסירת כתב התביעה, לא התגורר בביתו אלא מצוי היה בתנאי מעצר בית מלא בישוב כמון, אצל קרובי משפחתו, והמצאת כתב התביעה לבית מגוריו בנהריה, אינה נחשבת כהמצאה כדין.

לגופו של עניין טען הנתבע במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, כי סכום החוב הינו שגוי וטעון בדיקה, וכן טען טענה נוספת, כי התובע לא לקח בחשבון ולא הפחית סכומים אשר הופקדו על ידו בחשבון הבנק. ייאמר כי הנתבע לא כימת את טענותיו, ויתר על כן, לא צירף כל אסמכתא שהיא לטענות ההגנה.

ב"כ התובע השיב לבקשה, ולגישתו מדובר היה בהמצאת כתב התביעה כדין, לכתובת אשר היתה ידועה מאת משרד הפנים, ולא רק זאת, אלא מדובר היה בהמצאה לכתובת אשר מסר הנתבע לתובע ככתובת להמצאת מסמכים, ולא נמסרה על ידי הנתבע כל הודעה בדבר עדכון כתובת לאחר מכן.

עוד ציין התובע, כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור, שכן בא כוחו של הנתבע (בא כוחו הקודם, עו"ד זילברמן) פנה לתובע לאחר מתן פסק הדין, ובהקשר של פסק הדין, כבר ביום 15.8.2012; הבקשה לביטול פסק הוגשה ביום 21.11.2012, ולכאורה מדובר באיחור ניכר ומהותי המצדיק דחיית הבקשה מבלי להתייחס לתוכנה.

השאלה הראשונה: האם הוגשה הבקשה לביטול פסק דין באיחור?

אין חולק, כי עו"ד זילברמן ידע על פסק הדין כבר בחודש אוגוסט 2012. ואין חולק כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור.

כבר נקבע בפסיקה כי ידיעה על קיומו של פסק דין במשך תקופה ארוכה בעקבות הליכי הוצל"פ שננקטו לביצוע פסק הדין יוצרת מניעות והשתק מלטעון לביטול פסק הדין מחמת אי קבלת התביעה . בש"א (תל-אביב) 161700/08 יוסף ראובני נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, סעיף 6 להחלטה (מאגר נבו).

בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות ככל שניתן ולפצות בהוצאות ובערובה על אי הנוחות שנגרמת למשיב כאשר מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לפיכך לא בנקל תידחה בקשה לביטול פסק דין גם כאשר הוגשה באיחור. יחד עם זאת, לעיתים יש מקום לבחון האפשרות לדחות את הבקשה גם אם משמעות הדבר שלא יינתן למבקש יומו להעלות טענות הגנה במסגרת הליך משפטי מלא. בר"ע 515/08 רמי ברהום נ' עיריית ירושלים (מאגר נבו).

עוד נקבע כי יש מקרים בהם המחדל בדמות איחור בפנייה לבית המשפט לבקשה לביטול פסק דין יהיה כה משמעותי עד שיאפיל על השיקול של סיכויי ההגנה. רע"א (חיפה) 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (מאגר נבו).

בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות של פתיחת שערי בית המשפט בפני מי שהגיש בקשה לביטול פסק דין באיחור כאשר דחיית הבקשה תגרום עוול למבקש וכאשר עולה מחומר הראיות כי המבקש התחיל לפעול במרץ ברגע שנודע לו פסק הדין והמשיב היה מודע לכל מהלכיו של המבקש, שהיו מכוונים בבירור לביטול פסק הדין שניתן כנגדו. רע"א 7931/06 יהושוע ולדהורן נ' הבנק הבינלאומי הראשון (מאגר נבו).

במקרה זה, אכן מדובר באיחור, אולם איני סבור כי יש לחסום דרכו של הנתבע לדיון בבקשתו, אם כי האיחור אמור לשמש כאחד השיקולים שיש לשקול כמכלול במסגרת ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין, כפי שיובהר להלן.

השאלה השנייה אשר יש להתייחס אליה, הינה שאלת תקינות ההמצאה.

אין חולק כי המצאת כתב התביעה היתה לכתובתו הרשומה של הנתבע, ולכתובת אשר מסר הנתבע לתובע במסגרת ניהול חשבון הבנק, כמען להמצאת מסמכים. יחד עם זאת, במועד ביצוע ההמצאה הנתבע לא שהה בבית מגוריו הקבוע בשל הוראה חוקית לכאורה (לאור ההוראה כי ישהה במעצר בית במקום אחר), ולפיכך ספק אם ניתן לראות באמור כהמצאה כדין.

תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מאפשרת הדבקת כתב התביעה בהיעדרו של הנתבע, על הדלת החיצונית "בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק". מחד, אין חולק כי מדובר בהגדרה הנופלת בגדרה של תקנה 489, שכן ההדבקה בוצעה בבית מגוריו הקבוע של הנתבע (אשר בין ינואר 2012 ליולי 2012 שהה במעצר בית במען אחר). מאידך, כאמור, אין חולק כי באותה העת לא יכול היה הנתבע לגור בבית בשל הוראה של רשות שיפוטית.

לאחר בחינת טענות שני הצדדים, סבורני כי עניין שאלת ההמצאה כדין מתאיין מול השאלה העולה מהגשת הבקשה לביטול פסק דין באיחור; צירופם של הנ"ל, מצדיק בחינת הבקשה כבקשה לביטול פסק דין לפי שיקול דעת בית המשפט, ולא מחובת הצדק.

השאלה השלישית: האם בבקשה מועלות טענות הגנה המצדיקות את ביטול פסק הדין.

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

הנתבע טען בהקשר זה שתי טענות: האחת כי החוב טעון בדיקה, והשנייה כי התובע לא לקח בחשבון סכומים אשר הופקדו על ידו. שתי הטענות הועלו מן השפה ולחוץ, וללא כל אסמכתאות בנדון, ולא ניתן לראות בהן כטענות הגנה אפשריות בנסיבות העניין. הוסיף הנתבע וטען, כי עצם ניהול המו"מ אשר נוהל בעבר בין הצדדים, מצביע על כך כי החיוב הינו שנוי במחלוקת, ואולם אין בידי לקבל טיעון זה.